הטרדות מיניות בישראל – נתונים וסטטיסטיקה

החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח – 1998, חוקק כדי למנוע ולאסור במפורש כל גילוי של הטרדה מינית, בין אם היא מילולית ובין אם היא פיזית.

מה קובע החוק למניעת הטרדה מינית?

החוק קובע כי סחיטה בעלת דרישה מינית, התבטאות או הצעה בעלת אופי מינית, מעשים מגונים, פרסום של תמונות או התבטאויות בעלות אופי מיני (בניגוד להסכמת המצולם), מהוות הטרדה מינית לכל דבר ועניין. בנוסף, קובע החוק שככל שמדובר בהצעות או בהתבטאויות בעלות אופי מיני, על מי שההתבטאות מופנית כלפיו, להראות כי הוא מסרב או דוחה את האמירה או ההצעה.

אך החוק מחריג את הדרישה הזו, כאשר מי שמטריד מינית, שהוא בעצם מציע ההצעה או המתבטא בהתבטאויות מיניות, הוא בעל סמכות או עליונות כלפי מי שמופנית אליו ההצעה. לדוגמא: כאשר מדובר במערכת יחסים בין איש ציבור לאזרח התלוי בו, כאשר מדובר במערכת יחסים של מטפל ומטופל, כאשר מדובר בעובד ומעביד, מרצה או סטודנט.

החוק קובע עונשי מאסר של בין 4-2 שנים, בגין הטרדה מינית, וכן אף מאפשר למי שהוטרד מינית, הגשת תביעת פיצויים ללא הוכחת נזק בסכום של עד 120,000 ₪, נגד מי שהטרידו.

החוק גם שינה רבות את היחס של מקום העבודה לנושא ההטרדה המינית, זאת מתוך מודעות והבנה שדווקא במקום העבודה, עובדים, ובעיקר עובדות חשופות מאוד להטרדות מיניות. לכן, החוק מטיל אחריות רבה על המעסיק הן בפן המניעתי, והן בפן הטיפולי, בכל הנוגע להטרדות מיניות במקום העבודה.

מהי הסטטיסטיקה בישראל לגבי הטרדות מיניות?

אין ספק שהחוק למניעת הטרדה מינית שינה לחלוטין את התפיסה החברתית בנוגע לגוף האדם, וזכותו של כל אדם על גופו, וזכותו של כל אדם לכבוד. שכן זו הייתה תכליתו של החוק מלכתחילה.

הטרדה מינית, היא בעצם עבירה מין לכל דבר ועניין. עבירות מין, הן עדיין נגע שהחברה בישראל לא הצליחה לעקור משורשו. על פי מרכז המידע של הכנסת, רק בשנת 2013, נפתחו בישראל 4209 תיקים, בגין עבירות מין בכלל. 3081 מאותם תיקים, מגלמים מקרים שבהם האישה הייתה הקורבן.

לעניין עבירת ההטרדה המינית עצמה, לא מזמן פורסם מאמר באתר Ynet, אשר סקר בהרחבה סקר שנעשה ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לעניין תפקוד המשטרה. מהסקר עלה כי 98% מהנשים שחוו הטרדה מינית, כלל לא טרחו לדווח על כך למשטרה. אגב, כפועל יוצא מאותו סקר, התברר כי רק 54% מהנשים בארץ, מרגישות בטוחות ללכת לבדן בקרבת מקום מגוריהן בשעת חושך. מה שמעיד על חוסר ביטחון אישי גבוה.

גם איגוד נפגעי ונפגעות תקיפה מינית, מדווח שבשנת 2013 פנו לאיגוד 40,000 פניות, שעניינן סיוע לנפגעי תקיפה מינית כאמור. מתוך אותן פניות, 17% דיווח על הטרדה מינית. באותה השנה, נפתחו כ- 820 תיקים במשטרת ישראל בגין עבירות של הטרדה מינית, ו- 297 תיקים על מעשים מגונים. מעשה מגונה כאמור, מוגדר גם בתור הטרדה מינית לכן יש לבחון את הסטטיסטיקה של שתי עבירות אלו בצוותא.

במאמרה המקיף של אורית קמיר, על החוק למניעת הטרדה מינית, נסקרה בהרחבה סטטיסטיקה מקיפה הנוגעת ספציפית לעבירת ההטרדה המינית. מאותו המחקר, עולה כי 47% מהנשים, דיווחו כי ההטרדה המינית שהן חוו התרחשה רק במשך יום אחד, 18% מהנשים דיווח כי היא נמשכה בין חודש לשנה.

88% מהנשים דיווח כי ההטרדה המינית שהן חוו, הייתה אירוע שבו נעשה בהן מעשה מגונה. כמו כן, 71% דיווח כי ההטרדה המינית כלפיהן כללה גם מעשה מגונה, וגם התייחסות מינית חוזרת ונשנית בניגוד להסכמתן. אם בכל לא דיי, הרי ש- 91% מהנשים, דיווחו כי ההטרדה המינית אותן חוו, כללה שלושה אירועים, דהיינו גם הצעות מיניות, גם מעשה מגונה, וגם השפלה מינית.

78% מהנשים באותו המחקר, דיווח כי ההטרדה המינית אותן חוו התרחשה במקום העבודה. מהמחקר של קמיר, עלה כי 35% מהנשים שחוו הטרדה מינית, הגישו תלונה למשטרה בסמוך לאירוע. 19% מהנשים, התלוננו בתקופה של עד חצי שנה מהאירוע. 17%, התלוננו לאחר חצי שנה.

מחצית מההליכים נגד מטרידים מינית, הם פליליים, 42% על פי המחקר. למרות שהחוק מאפשר גם הגשת תביעה אזרחית, רק 6% מההליכים הננקטים כתוצאה מהטרדה מינית, הם תביעות אזרחיות. מהמחקר עולה גם, שעיקר קורבנות ההטרדה המינית, הן פקידות בתפקידים זוטרים- 22%, 11% הן קטינות. רק 1% המתלוננות הן בעלות מקצועות חופשיים (עורכות דין, רופאות, אדריכליות ועוד).

לסיכום

נראה שהחוק למניעת הטרדה מינית נכון ומבורך, אך עדיין לא נעשה דיי, ותופעה זו עודנה שכיחה. הסטטיסטיקה העגומה רק מחזקת זאת.