מי שחווה הטרדה מינית, לא בהכרח מתלונן על כך. שכן לשם הגשת תלונה יש צורך בתעצומות נפשיות גדולות, שרק יכולות לעורר מחדש חוויה קשה ומכאיבה.
לא אחת אנו שומעים בתקשורת על תלונות בגין הטרדות מיניות, או בכלל בגין עבירות מין בכללותן, שהוגשו לאחר תקופה ארוכה. לעיתים תלונות כגון אלו נבדקות, ולעיתים הן נסגרות מהר מאוד מחמת התיישנותה של העבירה. לכן, נשאלת השאלה אימתי מתיישנת עבירת ההטרדה המינית, על פי החוק הקיים.
מהי הטרדה מינית?
החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח- 1998 מגדיר הטרדה מינית בתור: סחיטה באיומים, כאשר הסחיטה היא בעלת אופי מיני, התבטאות או השפלה בעלת אופי מיני או התבטאות משפילה כלפי אדם אחר על רקע נטייה מינית, הצעות והתבטאויות בעלות אופי מיני, כאשר מי שאליו מופנות ההצעות או ההתבטאויות מסרב להן. כמו כן, פרסום של סרטון או תמונה של אדם אחר, המתמקדת במיניותו ללא הסכמתו, מוגדר כהטרדה מינית.
התנכלות, הנעשית על רקע מיני או סירוב להצעה בעלת אופי מיני, נחשבת בהתאם לחוק, כהטרדה מינית. החוק קובע מגוון עונשים שנעים בין שנתיים לארבע שנות מאסר בגין ביצוע של הטרדה מינית. בנוסף, החוק קובע גם כי מי שנפגע מהטרדה מינית, רשאי להגיש תביעה אזרחית נגד מי שפגע בו.
מהי התיישנות?
התיישנות היא סיומו של פרק זמן שבו כבר לא ניתן יותר לקיים הליכים פליליים או אזרחיים נגד אישיות משפטית אחרת (כלומר אדם או חברה). ההנחה היא שאם נגרם עוול לאדם אחר, או אם בוצעה עבירה פלילית, יש לקיים הליכים משפטיים בהקדם, ולא להמתין "ולישון על הראיות" במשך שנים ארוכות. שכן חלק מהנגזרות לקיומו של משפט "הוגן" היא לקיימו בזמן ובהקדם. מכאן, שהתכלית המונחת ביסוד מוסד ההתיישנות היא למנוע עיוות דין גם לצד השני, שייתכן וביצע עבירה פלילית, לעמוד למשפט אזרחי או לדין, לאחר פרק זמן ממושך שבו כבר הזיכרון מעומעם, וגם היכולת להתגונן מפני טענות לגבי דברים שהתרחשו לפני שנים רבות, קשה בהרבה.
יוער, שמוסד התיישנות רלוונטי גם למשפט הפלילי וגם למשפט האזרחי, כאשר החוק המסדיר את נושא ההתיישנות בהליך הפלילי מנוי בחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982. במסגרת ההליך האזרחי, מוגדרת ההתיישנות בחוק ההתיישנות, תש"יח- 1958.
מתי מתיישנת עבירת ההטרדה המינית בפן הפלילי?
כאמור, החוק למניעת הטרדה מינית הוא גם חוק הקובע נורמות פליליות, כלומר: הוראות פליליות בדבר עונשים, אך הוא גם קובע אפשרות לקיים הליכים אזרחיים, שבעניינם ההתיישנות שונה. באשר לשאלת ההתיישנות בנוגע להליכים הפליליים בהתאם לחוק למניעת הטרדה מינית, יש להבחין בין סוגי העונשים המנויים בחוק.
החוק מגדיר כעונש של שנתיים, את כל עבירות ההטרדה המינית למעט התנכלות, והתנכלות הנעשית בנוסף למעשה של הטרדה מינית. עבירה של שנתיים היא עבירה מסוג "עוון". עבירת עוון מתיישנת לאחר חמש שנים. כלומר, לא ניתן להגיש כתב אישום נגד מי שהטריד מינית, לאחר חמש שנים.
עם זאת, ככל שמדובר בעבירת התנכלות או עבירה של התנכלות והטרדה מינית, אז העונשים נעים בין שלוש שנים וארבע שנים. אז, מדובר בעבירות מסוג "פשע", עבירות מסוג פשע מתיישנות לאחר עשר שנים, לכן לא ניתן יהיה לקיים הליך פלילי במקרים כאלו לאחר 10 שנים. חשוב להדגיש כי חקירה פלילית הנעשית במסגרת תקופת ההתיישנות, מפסיקה את מרוץ ההתיישנות. מרוץ ההתיישנות, מתחיל מיום ביצוע העבירה.
האם ההתיישנות חלה גם על הליכים אזרחיים?
כאמור, החוק למניעת הטרדה מינית, מאפשר גם לקיים הליכים אזרחיים ע"י מי שהוטרד מינית, נגד מי שביצע כלפיו את המעשה. התיישנות בהליכים אזרחיים, היא בדרך כלל שבע שנים. גם אז, ספירת ההתיישנות מתחילה מיום ביצוע העוולה (כלומר- מעשה ההטרדה המינית).
לעניין החוק למניעת הטרדה מינית, סעיף 6(ג) לחוק למניעת הטרדה מינית, קובע כי בית המשפט לא יזדקק לתביעה מכוח החוק, אם חלפה תקופת ההתיישנות המנויה בחוק ההתיישנות כאמור. כך שהמשמעות היא שגם בגין עבירה של הטרדה מינית, תקופת ההתיישנות לצורך הגשת תביעה אזרחית עומדת על שבע שנים.
יוער, כי החוק קובע גם כי בכל הנוגע להטרדה מינית, יום ספירת מירוץ ההתיישנות נוצר "מיום שנוצרה העילה". כלומר, ניתן לפרש את המונח הזה בצורה פשוטה, דהיינו: יום ביצוע המעשה כאמור.
לסיכום :
אם הוטרדתם מינית, יש לכם זכות ואף חובה להתלונן, ובעת הצורך גם להגיש תביעה אזרחית. אך חשוב מאוד להקדים לעשות כן, ולא להמתין לסיום תקופת ההתיישנות. יודגש, שגם הגשת תביעה בסמוך לסיום מועד ההתיישנות, יכולה מאוד לפגוע באמינות ומהימנות התביעה, ודווקא לסייע לצד השני, כל שכן, במקרים של הטרדה מינית.